בתחילת שנות ה-90' נחשפו עורכי הדין נטע זיו ודודי פלאי, כל אחד לחוד, לנושא זכויותיהם של א.נשים עם מוגבלות קוגניטיבית ונפשית. באוגוסט 1991 הם הציעו להנהלת אגודה להקים פרויקט שיעסוק בזכויות של אנשים עם נכות התפתחותית. חברי ההנהלה היו מסויגים, כל אחד מסיבות אחרות, אך בסופו של דבר הוחלט: "במסגרת המדיניות החדשה להרחיב את פעילות האגודה לתחום הזכויות הסוציאליות והחברתיות מחליטים לפתח פעילות יזומה במגזר זכויות המפגר".

במהלך שנת העבודה שלו באגודה הגיש פלאי שתי עתירות הנוגעות לזכות לחינוך של ילדים בעלי מוגבלות. האחת, בשם ילד חרש מתל אביב, שנזקק לתרגום לשפת סימנים כדי ללמוד בכיתה רגילה. השנייה, בשם ילד עם שיתוק מוחין, שהוכנס למוסד המיועד לילדים עם פיגור, אף שהאינטליגנציה שלו נורמלית. עתירה אחרת עסקה בזכותו של אדם הסובל ממוגבלות קשה לקבל משכנתא. כל העתירות הצליחו והושג בהן הסדר, בלחץ בית המשפט.

עד מהרה התברר שנכויות התפתחויות הן רק חלק קטן מהתמונה ושהפרויקט צריך לעסוק בכל המוגבלויות ובכל תחומי החיים. הייתה התלבטות אם הפרויקט צריך להישאר חלק מהאגודה. מצד אחד המטרה היא לשלב אנשים עם מוגבלות, וארגון נפרד לכאורה מבדל אותם. מצד שני היה ברור שמבחינה מעשית, כדי לקדם את התחום נכון בשלב זה להקים גוף שיהיה לצד האגודה אבל נפרד ממנה, וישתמש בכלי הקהילתי לצד הכלי המשפטי.

כך הוחלט בשנת 1992 להקים ארגון נפרד בשם "בזכות". בשלב זה החליפה את פלאי אריאלה אופיר, שהייתה בתחילה יועצת משפטית ובהמשך מנכ"ל בזכות, ולימים הנציבה הראשונה לזכויות אנשים עם מוגבלות. "בזכות" היא כיום עמותה עצמאית הפועלת בהצלחה רבה לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.

להרחבה